כעת עמד ליד הדלת והכין את עצמו בחיל וברעדה להיכנס פנימה. כל כותלי חדר ה'יחידות' היו מכוסים ארונות ספרים, חוץ מהמקום שבו ישב הרבי עצמו. בהגיע תורו של ר' יצחק, פתחתי את הדלת והוא נכנס. סגרתי אחריו את הדלת, אך לא לגמרי – השארתי סדק קטן כדי שאוכל לשמוע את הנעשה.
"צא וחשוב כמה מכשולים גרמת על-ידי משפט אחד, שאין אתה מעריך כראוי את משמעויותיו והשלכותיו. ראשית, דיברת לשון-הרע. שנית, גרמת לשמיעת לשון-הרע. שלישית… רביעית.. וחמישית..
שני סיפורי מופתים ממעמד חלוקת הדולרים אצל הרבי
המזכיר הכניס פתק נוסף, ושוב שאל הרבי: מה עם המזוזות. האיש חשב שהוא משתגע; נסע לביתו ובדק שוב את המזוזות. "אדוני, מזוזותיך כשרות למהדרין", קבע הסופר!
היתה זו אחת המסיבות המרגשות והנוגעות ללב ביותר שקיימו אי-פעם נשי חב"ד בניס, צרפת, בראשותה של הרבנית פינסון. היה זה כאשר הרבי דיבר בלהט רב,
תשעת הימים שלפני תשעה באב המזכירים את חורבן בית המקדש. העיקו כענן כבר על חצרו של רבי ברוך. שבדרך כלל היתה שרויה באוירה של שמחה
סיפור מאחורי מסך הברזל ברוסיה הסובייטית
ההורים השבורים ישבו מולו כהלומי רעם. "עשינו הכל כדי לעצור את הגידול הממאיר… " אמר הפרופסור, "אולם עתה לצערי הגענו למצב ש… אפסה כל תקווה… לא נותר לכם אלא להנעים לילדכם ככל האפשר את חודשי חייו האחרונים…" • … לאחר התבוננות של שניות מועטות קבע הרבי בפסקנות. "אני אינני רואה כאן כלום!".
פתאום הבחינו באור קלוש הנוצץ מרחוק. צעדו בעקבות האור והגיעו לבקתה קטנה וחרבה. "מה רצונכם?", שאל אדם ששערו פרוע, לבוש בלויי סחבות
"יש כאן יהודי מבוגר העומד לסיים את חייו בעוד כמה שעות, האם תרצה לגשת אליו ולבקרו?", שאלה האחות.