ערב ראש השנה בבארדיטשוב. האויר ספוג רטט של קדושה. ערב יום הדין היום, והלב היהודי עולה על גדותיו : הוא מלא הרהורי תשובה. כל אחד עושה חשבון נפש לכל השנה החולפת ומגיע למסקנה עגומה : ה"מאזן".. אינו מניח את הדעת כלל וכלל..
..ד"ר גורן לא הסתיר מרובי ומאשתו שאם הניתוח לא מצליח יש צורך – לא עלינו – לקטוע את הרגל • "פלא רפואי" בזכות בדיקת תפילין ומזוזות..
החתן, הכלה והמוזמנים כולם חברי המפלגה הקומוניסטית, אך החופה – חופה יהודית למהדרין • מיומנה של הרבנית חנה שניאורסון, אשת רבה הראשי של דנייפרופטרובסק
אבוי!', קרא מעומק ליבו, 'הלוואי שהייתי אני זך וטהור כאברך יקר זה, שאין בידו להוכיח את צדקתו לבני-אדם המתבססים על שמועות שקר ולשון הרע'
לעזור לעלוב-נפש זה, שהוא קל-שבקלים, שיכור עד אבדן הכרה, אשר במו-ידיו הביא על עצמו את צרתו?!, למה?
"זה אתה?!", נזעקו התיירים, שלא האמינו למשמע אוזניהם. "כן", חייכתי, "זה אני והתפילין שלי". השניים היו מופתעים כל-כך עד שהתקשו לבטא את הפתעתם במילים.
בצרור היה כסף רב, שנמסר לו על-ידי שניים מעשירי פראשניץ, אשר ביקשו להפקיד את כספם בידי איש נאמן. כיצד יביט בפני האנשים שסמכו עליו וכיצד ינחמם על אובדן כספם? יותר מכך דכדכה אותו המחשבה כי קלושים הסיכויים להשיב להם את כספם, שכן הוא עצמו חי חיי דוחק וצמצום.
לפתע נפתחה דלת החדר בפראות וארבעה אנשים התפרצו פנימה, אוחזים אקדחים שלופים ● סיפור הצלה מעין הבולשת הרוסית
משל נפלא ועתיק על בני מלך שנסעו לחפש את עתידם
"יֵשׁ כָּאן טָעוּת", נוֹפֵף בַּמִּכְתָּב מוּל עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי.. "הָרַבִּי אֵינוֹ טוֹעֶה", אָמַר הַגַּבַּאי. "אִם הַמִּכְתָּב מֻפְנֶה אֶל הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב, סַע וּמְסֹר לוֹ אוֹתוֹ".
