חינוך

במרוץ החיים יש ואנו נתקלים בבשורות, לעיתים טובות ולעיתים שאינן טובות. * איך להתייחס אליהן? הכל עניין של מידתיות

"אם סמכות, אז שתהיה כאן סמכות אחת בלבד! אנחנו החלטתי ואתם תבצעו…"

מאבק איתנים על מיקומה של נקודה, נראה כי כל הקדמה אחרת אינה תופסת כלל, שאין כאן כל מקום להסברים מפולפלים. למעשה כל אחד מהצדדים נאחז

חינוך מפנק באופן מוגזם בונה דמות אנוכית המביטה על כל העולם במבט שאינו תואם מציאות. כשהדברים מגיעים מתוך רצון אדיר להשלים חסכים אישיים ומתן פיצוי עצמי, הרי שיש לבלום את המהלך בעודו באיבו.

לבני יש בעיה בלרכוש חברים החלפנו כבר 2 מסגרות על מנת שירכוש חברים אבל שוב הוא נשאר לבד…

הנקודה המבדילה בין שימור מצב ובין התפתחות תהליך של צמיחה, תהליך היכול להביא כל אדם אל פסגות הגבוהות מאלה שהעיז לחשוב עליהן בעברו. האדם מסוגל להפיק מעצמו הרבה מעבר לכל תחזית או מדידה הקובעת את מנת משכלו, הכול תלוי ביכולת ההנעה שלו, ברצון לכבוש פסגות מבלי הבט על חוות הדעת אודותיו

"אשתי לא מרשה לי להיפגש עם חברים…" או "בעלי לא אוהב את חברה שלי". אלו תלונות שאנו שומעים לא פעם. מדוע הקשרים עם החברים, שעד החתונה היו לרוב פשוטים וטבעיים, הופכים להיות מורכבים ומחושבים?

אחת ההבנות העיקריות בהתמודדות עם הגלות האישית והכללית היא ההבנה שלכל דבר יש תכלית וסיבה. שום דבר לא קורה "סתם", בכדי שנסבול. בורא עולם מתכנן בקפידה כל ניסיון וכל התמודדות, וגם אם איננו מבינים, אנו מאמינים שלדברים יש תועלת ומטרה

החומר גלם ממנו מרכיבים את הסוכה הוא לכאורה לא עוד דבר שיש להקדיש לו שימת לב עודפת. אולם לא כך הם פני הדברים

שאלה: הרב ריבקין שלום, בני בן ה-14 גולש באינטרנט ומקצוען בתחום . . . לאחרונה, עקב חשד, נכנסתי להיסטוריה ומסתבר שהוא מבקר באתרים לא צנועים עם