בלוגים

בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, ברגע אחד, ביכולתנו לחרוץ גורלו של אדם, לפגוע בכבודו, בשמו ובמשפחתו, ולא פעם אף להושיבו "בדד מחוץ למחנה"…

אחד הדברים שתורת החסידות נותנת לאדם, זה הכוח לדבוק באמונתו ולהישאר בשמחה בכל מצב וכך הוא מסוגל לראות את צרתו של הזולת, וכמובן לתת גם לו את הכוח להיות בשמחה.

'הם מגיעים בהמוניהם היישר משדה התעופה על קירותיו המתקלפים. יוצאי צבא, בני קיבוץ, מושב, עיר וכפר, כור ההיתוך של החברה הישראלית. הם נכנסים אל בית חב"ד כשמבטם מתרחב למראה האותיות העבריות המוכרות.." • 'בלוג שליחות' עם 'השלוחים' בנאפל

הכורה האחרון שפגשתי היה דמות נחמדה מתוך משחק מחשב ישן נושן שכיכב בתקופת ילדותי. מעבר לכך לא יצא לי לפגוש כורים באופן אישי..

המגפה פגעה בתלמידיו של רבי עקיבא מאחר ש"לא נהגו כבוד זה בזה". נשמע לכם מוכר מהמציאות הישראלית? מזכיר לכם את המתחים בין דתיים, חילונים וחרדים? אל ייאוש – מהילדים נוכל ללמוד איך להתנהג

גם אם לא יצא לכם לעשות סדר פסח בקטמנדו – נפאל, או לטעום לביבות של חב"ד בחנוכה באוקלוהומה ולא נפלתם באמצע טיול לשווייץ לקבלת שבת בבית חב"ד בבאזל. עדיין, י"א בניסן, (יום שישי הקרוב) הוא יום מיוחד עבורכם…

היהודי פונה לקב"ה ושואל: "ריבונו של עולם, למה כשטוב לי אתה איתי וכשרע לי אתה נעלם ומשאיר אותי לבד?" והקב"ה מחייך אליו ואומר לו: "יקירי, כשקשה לך אני מחזיק אותך על הידיים והפסיעות שאתה רואה הם שלי…"

לכל יהודי יש בתוכו ניצוץ אלוקי ואהבה פנימית לקב"ה, הניצוץ הזה מתעורר בזמנים ובמצבים מיוחדים אצל כל אחד, והציווי בתורה הוא לעורר את הניצוץ הזה ולהבעיר ממנו להבה

'אך על דבר אחד השלטונות מתעקשים מאוד – עליי להבטיח להם שלא אנסה לגייר את הסינים המקומיים ולהעבירם לדת היהודית…" • הרב שלום ודינה גרינברג משנחאי בסין הרחוקה ב'בלוג שליחות' מרגש

גדודים של מתעמלים מציפים את המדרכה הצרה. "אבא", שואלת ביתי, "לאן כל האנשים האלו הולכים"?