בית חב"ד ברקת שלי

רח’ התאנה ברקת

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

עברית

עם לבדד ישכון

מדוע סובלים היהודים יותר מעמים אחרים? איך מתמודדים עם שנאת העמים? ומה הייעוד של העם היהודי? ● שיעור וידאו מרתק מאת הרב שניאור אשכנזי ● באדיבות יהדות TV

עם ישראל חי

בדומה לבלעם, הייתה שאיפתם של הקומוניסטים לעקור את העולם הישן המתנהל על-פי המוסר המסורתי, השאוב במידה זו או אחרת מהתורה, ולהחליפו בעולם חדש בו זהים חיי אדם למחירו של כדור אקדח…

ביקורת- איך מתמודדים?

אין לנו יכולת לשלוט בביקורת שנקבל. איננו יכולים לוודא מראש שכל ביקורת שנקבל תאמר בטון חם, אוהב ומפרגן. איננו יכולים להחליט מראש מי יגיד לנו ביקורת ומי לא. אך אנחנו כן יכולים לבחור את הדרך שבה אנו מתייחסים לביקורת.

המבדיל.. בין ישראל לעמים

הדרך הנכונה היא – "המבדיל בין ישראל לעמים". טובת כל הצדדים, הן היהודי והן הגוי, לשמור על מחיצה חזקה ביניהם. אפשר להיות בקשר בענייני עסקים וכדומה, אבל לא בעניינים אישיים..

כאלה אנחנו, אכפתיים.

האנשים בארץ מאוד אכפתיים, הם יסבירו לך בשמחה איך להגיע לאן, יספרו לך איפה טעית, ואיפה יש את הפלאפל הכי טוב.. גם אם הם פגשו בך לפני דקה פעם ראשונה בחייהם. כי לנו, זה טוב שאכפת לנו.

כל ענייני הוא להרים

הרב יוסף וינברג ז"ל שעסק בשליחיות רבות מהרבי מליובאווטש במשך עשרות שנים, מספר סיפור מופלא המגלה כיצד הרבי מליובאוויטש ראה את תפקידו.. קטע מתוך הסרט 'רגישות' בהוצאת חברת המדיה JEM

מורים? זכיתם!

…אינני יודע איזה "אותיות"  עוד אמציא כדי להסביר לכל אחד ואחד מהם אשר האמור במשנה  "אֲנִי לֹא נִבְרֵאתִי אֶלָּא *לְשַׁמֵּשׁ* אֶת קוֹנִי", אין הכוונה דוקא

אונקלוס והמזוזה

אחד מן הסיפורים המפורסמים ביותר בפולקלור היהודי, הוא הסיפור על אחיינו של קיסר רומא, הלו הוא אונקלוס גר הצדק. הסיפור עצמו רווי אין סוף תפניות מפתיעות ורגעים דרמטים לא מעטים..

חופש מלימודים?

רגע לפני שהילדים מסיימים את שנת הלימודים ויוצאים אל החופש הגדול.. הרבי מליובאוויטש פונה אל הילדים אך בעיקר אלינו ההורים וכותב: זכרו נא כי אם אמנם תמיד נושאים אתם אחריות גדולה לבניכם בתור הורים ומחנכים גם יחד, הנה בימות הקיץ בפרט אחריות זו מוטלת בעיקר על שכמכם. • מכתב מהרבי מליובאוויטש, לרגל סיום שנת הלימודים (1951)

התעודה- מבחן להורים!

כשהתעודה מגיעה לידנו, על מה אנחנו מסתכלים קודם? על הציון באנגלית, או על ההתנהגות? ובעיקר, ממה אנו מתפעלים יותר, ממילות ההערכה של המורה על המידות הטובות, או מהציון הגבוה בחשבון?