נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו"ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב
מדברי הרבי על הגאולה הקרובה
התורה מתנגדת שאדם יתרחק יותר מדי מענייני העולם • מצד שני גם בהנאות העולם עלינו לרסן את עצמנו • אם כן, מהי הדרך הישרה בין התנזרות מחיי העולם לבין רדיפה אחר תאוות-היתר?
מקרוב ומרחוק הסתכנו חסידיו של הרבי והגיעו לחגוג את החג בצילו, על-אף איסור הנסיעה ברכבת שחל על היהודים
האדמו"ר מצאנז, רבי יקותיאל-יהודה הלברשטם, היה במחנה-עבודה גרמני אשר שוחרר על-ידי צבאות בעלות-הברית, בפיקודו של הגנרל האמריקני אייזנהאואר. הרבי ביקש להיפגש עמו. שאלו הגנרל למבוקשו,
שמעתי פעם אמרה מצחיקה כי ישנם כמה סוגים של יהודים: יהודים לבביים, יהדותם מתבטאת רק בלב, יהודים קיבתיים, שיהדותם מתבטאת בקיבה באמצעות הצ’ולנט והגפילטע בשבת, או הקרפלעך בפורים והושענא רבה…! השבוע נזכרתי באימרה הזאת בעקבות מאורע שאותי משום מה מעט שיעשע.
זהו לא עוד יום-הולדת. ביום זה הופך הבן מילד לאיש והופך לחולייה בשרשרת הדורות הארוכה והמפוארת של עם ישראל.
"מדוע כשהרבי נותן ברכה ליהודי, היא מתקיימת, ואילו כאן הוא מתאמץ כל-כך?"
הטבח האיום שפקד אותנו בבית חב"ד בבומבי, הופך לזעקה גדולה, שבאה דווקא מתוך אמונה גדולה ומתוך ציפייה לראות בקרוב את נפלאות הגאולה
