"כבר שנים שאני מתמודדת עם אותם הפחדים והקשיים, ומשנה לשנה אני מרגישה שההתמודדות לא משתנה". כך תיארה אישה בתסכול. לאחר מכן הוסיפה בצער ותהתה: "מה יהיה איתי? כל החיים אני אסתובב סביב אותו מעגל של התמודדות? מתי אתקדם כבר?".
כעת, לקראת השנה החדשה, היא תיארה כי הרגשתה זו רק הולכת ומחריפה. "הרי שוב מתחילה שנה, והסתיימה עוד שנה, אך נראה כי אני עדיין נמצאת באותה נקודה, ומרגישה ממש – תקועה".
דבריה עוררו בי מחשבה רבה, והזכירו לי את מה שאומרים בחסידות , כי לכל אדם ישנה נקודה אחת מהותית ויסודית בהתמודדות של חייו. עניין זה יכול לקבל גוון אחר, רקע שונה, סביבה אחרת- אך במהות ההתמודדות קשורה לאותו עניין.
אצל אחד זה קשור לנושא השמחה, אצל השני לקנאה, השלישי לחוסר אמונה בעצמו, הרביעי לכעס או פחד, וכדומה. העובדה כי יש לנו ציר מסוים של התמודדות המופיע בצורות שונות, יכולה לעורר חוויה של ייאוש, מכיוון שלכאורה נדמה, שאנחנו "תקועים" ולא משתנים.
אך חשוב לומר שזה רק "לכאורה". מדוע?
נמחיש זאת על ידי ילד שלומד אנגלית. בכיתה ד' כשהוא רק מתחיל, נראה לו מאוד קשה. "מה זו השפה הזו בכלל?…" עם הזמן הוא לומד ומתקדם, עד שבסוף השנה נדמה לו שהוא כבר שולט באותיות, ואנגלית זה כבר לא כל כך קשה. בכיתה ה', מתחילים נושא חדש ושוב קשה לו. "הרי כבר התגברתי על הקושי, מדוע שוב קשה?" הוא חש מתוסכל. בסוף השנה, שוב, הוא כבר מרגיש בעניינים. כשהוא עולה לחטיבת הביניים, שוב קשה לו מאוד, עד שמסתגל. כך קורה גם כשהוא עולה לתיכון ולקראת הבגרות, ובאוניברסיטה. בכל פעם שהוא עולה כיתה, עולה שלב בחיים, זה נהיה שוב פעם קשה. לעיתים נדמה לו שהוא אינו מצליח להתגבר על הקושי עם השפה האנגלית ושהוא "תקוע", אך האמת הפשוטה היא , שוודאי שהוא מתקדם, אלא בכל פעם הוא עולה כיתה, וממילא גם רמת הקושי עולה במקביל.
כך גם אצלנו, בחיים.
כשעולים שלב, כשמתקדמים בסולם החיים- התמודדות שכבר נדמה שעברנו, מופיעה שוב בצורה שונה. העובדה שמדובר בהתמודדות דומה, נותנת את הרושם (המייאש לעיתים) שאנו "תקועים". שלא התקדמנו. שכל המאמצים שלנו עד כה בעניין זה, היו "סתם". לשווא. אך כמו בלימודי אנגלית גם כאן. כששוב מתחיל להיות קשה- ייתכן מאוד כי עלינו כיתה. עלינו דרגה בסולם החיים האישי. מה שהיה קשה פעם, הפך להיות חלק מאתנו, חלק מהאישיות שלנו. כעת, בדרגה הנוכחית, ישנה התמודדות חדשה, גבוהה יותר.
אנחנו כל הזמן עולים כיתות ושלבים, גם אם איננו מרגישים כך. כך למשל אישה שהגיעה לשלב בחיים בו היא מצליחה לחוש שמחה בחייה ובעצמה, השיגה קומה משמעותית בנפשה ובאישיותה. לאחר מכן, ייתכן שהיא תתקל בניסיון יותר מורכב ששוב יפגיש אותה עם הקושי לשמוח.
לכאורה ניתן לחשוב- 'אני תקועה ולא מתקדמת ובכל פעם יש לי את אותה התמודדות'. אלא שכעת, זו פשוט כיתה אחרת. רמה אחרת. היכל פנימי יותר, גבוה יותר, בעבודת ה' ובצמיחה האישית שלנו. ממש כמו ספירלה, שעולה ומתעגלת כל הזמן, למעלה.
אמנם ציר ההתמודדות הוא דומה, אך הכיוון הוא כל הזמן למעלה, עוד ועוד…
דווקא כעת, בימי אלול, בזמן של התבוננות וחשבון נפש, חשוב לזכור את זה. להתבונן על עצמנו בעין טובה, ולזכור שגם אם נראה לנו שאנו "תקועים" באותה נקודה, זה רק נדמה. אולי מדובר על אותו הציר, אך אנו במקום אחר, גבוה יותר. צמחנו. התפתחנו. וכעת נדרש מאתנו לעלות עוד שלב בסולם של החיים.
בהצלחה רבה ושנה טובה!
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים" .
