בימי אברהם עבדו בני אדם את הפסלים ואלילים. כיצד יתכן שאנשים אשר שכל בקודקודם ישתחוו לפסלי עץ ואבן? יותר מזה איך אז יכלו להאמין שאותם עצמים דוממים, נטולי נשמה, יושיעום מכל צרותיהם! ובכלל, האם גם בימינו, בעולם המודרני, קיים עניין של עבודה-זרה (עבודת אלילים)?
הרמב"ם בספרו 'משנה תורה – היד החזקה', בתחילת "הלכות עבודת כוכבים", מתאר כיצד הגיעו בני אדם לעבוד את הפסלים. הטעות הראשונה הייתה בימי אנוש, נכדו של האדם הראשון. אנשי דורו חשבו כי היות והאלוקים כיבד את הכוכבים ומאורות השמים ותלה אותם במרום, הרי בוודאי שרצונו גם שאנו נכבד אותם. כך החלו להתפלל אל הכוכבים כדי שהללו יפילו תחינתם לפני בורא העולם, כל זאת עדיין מבלי לכפור במציאות הבורא.
בתקופה מאוחרת יותר התעסקו בבניית פסלי עץ ואבן דמויי הכוכבים. בצורה זו נעלמה ברבות השנים מבני הדורות הבאים כוונתם הראשונה של אבותיהם, והם האמינו בכוחו של אותו פסל, כאשר שם אלוקים נשכח מהם כליל. עד שבא אברהם והחזיר את האמונה בבורא העולם ומנהיגו.
מהי עבודת-זרה בימינו?
עבודה-זרה אינה חייבת להיות כפירה בקב"ה. המאמין בעבודה-זרה יכול גם להאמין באלוקים, אבל הוא נראה בעיניו מנותק מן העולם כמי שאינו מתערב במה שנעשה בו. לדעתו נתון העולם בפועל תחת השפעתם של כוחות אחרים (אלילים דמיוניים, כוכבים ומזלות וכדומה). זוהי עבודה-זרה שהן היהודי והן – להבדיל – הגוי, אסורים להאמין בה. עבודה-זרה "עדינה" יותר היא זו של המאמין ב"שיתוף", כלומר, המחשבה שיש גם כוחות ה"שותפים" לקב"ה בהנהגת העולם. הוא מאמין בשליטתו של הקב"ה בעולם אך הוא מייחס גם כח ושליטה לכוחות אחרים בתחומים המיוחדים להם. מחשבה זו, שלא הקב"ה לבדו קובע את הנעשה בעולם, היא עבודה-זרה ממש לגבי היהודי (משא"כ לגבי הגוי שלדעת רוב הפוסקים לא נאסרה עליו).
האמונה היהודית אומרת שאם יש כוחות כלשהם בעולם, אין זה אלא בשליחותו של הקב"ה. השפעת הכוכבים והמזלות (במידה שהיא קיימת) אינה שלהם וגם לא באה בבחירתם. הם כביכול משמשים רק כ"צינורות", דרכם מעביר הקב"ה את השפעתו לעולם .
במבט דומה עלינו להסתכל על המעביד המשלם לנו את משכורתינו. הוא אינו מקור הפרנסה אלא הצינור דרכו הקב"ה זן ומפרנס אותנו. למרות שמגיעה למעביד תודה על מעשהו הרי שהתודה האמיתית מגיעה לקב"ה, ובכך מתבטאת האמונה הטהורה של עם ישראל.
איסור עבודה-זרה הוא אחד משלושת האיסורים החמורים ביותר, עליהם נאמר: "יהרג ואל יעבור" – יש למסור את הנפש ממש על קיומם.
