בית חב"ד ברקת שלי

רח’ התאנה ברקת

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

תפילה שהרעידה

מקרוב ומרחוק הסתכנו חסידיו של הרבי והגיעו לחגוג את החג בצילו, על-אף איסור הנסיעה ברכבת שחל על היהודים

שמי אירופה כבר התקדרו. מרומניה הגדולה כבר נקרעו אזורים נרחבים וצורפו לרוסיה, להונגריה ולבולגריה. הכול במסגרת 'העולם החדש' שהגרמנים ביקשו להיות אדוניו.

ברומניה שלטה המפלגה הנאצית המקומית, 'משמר הברזל', ובהונגריה מפלגת 'צלב החץ'.

היהודים רצו למלט את נפשם, אך איש לא ידע היכן יהיה גרוע פחות. החרדה והבלבול שלטו בכול.

אנשים נמלטו לכל הכיוונים. משפחות שלמות עברו מהאזורים שנשארו בידי הרומנים אל האזורים המסופחים, ובאותה שעה ממש עברו משפחות אחרות מהאזורים שעמדו להסתפח, אל תוככי רומניה. אלה חשבו שמוטב לברוח מרומניה ואלה סברו שעדיף להימלט לרומניה.

אראד היא עיר-גבול בין רומניה להונגריה, שסופחה לאחר מלחמת-העולם הראשונה לרומניה ונשארה בשלטון רומני. העיר ניצבת על צומת-דרכים של אירופה כולה. קו האוריינט-אקספרס עבר בה בדרכו אל לונדון, פאריס, באזל, וינה, בודפשט, בוקרסט ואיסטנבול.

בדרך נס פסחו על יהודי אראד מרבית תלאות המלחמה שפקדו מקומות אחרים, ולכן יכלו להיות לעזרה, לתמיכה ולעידוד לכל אחיהם שעברו בה, בעיקר בדרכם לארץ- ישראל.

זה היה הרקע לאירועים שהתחוללו אחרי יום שלישי, כ' באלול ת"ש, כאשר לאראד הגיע האדמו"ר מוויז'ניץ, רבי אליעזר הגר, בעל 'דמשק אליעזר', עם בני משפחתו ומשמשיו. הם התארחו בביתו של ר' אברהם פייג, מחסידי ויז'ניץ הרבים בעיר.

ביום חמישי, בעת ארוחת הערב, התנפלו על הבית ארבעה-עשר חיילים חמושים של 'משמר הברזל'. מבלי לתת הסבר למעשיהם הובילו את האדמו"ר ועמו את חמשת הגברים ששהו בבית, כבולים באזיקים, למשטרה.

עם שחר החלו מאמצי הקהילה לשחרר את העצורים ובראשם האדמו"ר. אולם המצב לא זו בלבד שלא השתפר, אף הוחמר: בליל שבת חזרו החיילים ועצרו גם את הרב חיים, בנו של הרב יעקב-שלום סופר-שרייבר, הרב הראשי של אראד וממלא מקומו של חותנו, הרב יהודה סופר. למחרת, בשבת, נעצרו עוד כמה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר.

מתח רב השתרר בקהילה היהודית באראד, מתח ודאגה שהעכירו את ההכנות לראש-השנה הקרב ובא.

במוצאי שבת-קודש נתחדשו מאמצי השחרור. רבים וטובים לקחו בהם חלק. דודי, ר' אהרון אירום, היה מפרנסי הקהילה ובביתו התנהלו הרבה דיונים בענייני הקהילה. אנחנו, שגרנו עמו בחצר אחת, היינו עדים לכל ההתרחשויות.

במקרים מסוג זה, שתדלנות וקשרים, משולבים בשוחד נדיב, הביאו בדרך-כלל את התוצאות המקוות. הפעם נתקלו העסקנים בקושי רב מהרגיל. אך לבסוף, בחסדי ה', הוכתרו מאמציהם בהצלחה.

כך נקראתי בשבת אחר-הצהריים לבית דודי, שם נמסרה לי חבילה עם סכום כסף עצום שהדהים אותי. אני, שהייתי נער בן ארבע-עשרה, טרם ראיתי סכום כזה מימיי, ועוד בשבת. היה עלי להעבירו לתעודתו, כאשר אני מלווה באחיין אחר של הדוד, שמעון אירום, מבוגר ממני בכעשר שנים. הוסבר לנו שפדיון שבויים דוחה שבת.

למחרת שוחררו האדמו"ר מוויז'ניץ וכל השאר. יהודי הקהילה נשמו לרווחה ויכלו עתה להתפנות כראוי להשלמת ההכנות לראש-השנה.

מקרוב ומרחוק הסתכנו חסידיו של הרבי והגיעו לחגוג את החג בצילו, על-אף איסור הנסיעה ברכבת שחל על היהודים. היו כמה יהודים שנתפסו על-ידי 'משמר הברזל', אך שוחררו בערב ראש-השנה.

חדרי תלמוד-התורה שבחצר בית-הכנסת, שם התפלל הרבי בראש-השנה, היו צרים מהכיל את כל הציבור הרב. הילדים והנערים, ואני בתוכם, הצטופפו בפתח האולם. רצינו בעיקר לראות את הרבי,אך לא יכולנו שלא להתרגש מהאווירה מלאת ההוד והקדושה ומההתלהבות שאחזה בציבור
המתפללים.

ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר הרבי ניגש להתפלל 'לדוד מזמור'. חסידי ויז'ניץ ידועים בניגוניהם שובי-הלב, אך תפילת הרבי, פסוק אחר פסוק, היה בה הרבה יותר מתפילה נעימה.

זו הייתה תפילה שלא מן העולם הזה.

מדי שנה, בתפילת 'לדוד מזמור' אני זוכר את התפילה ההיא של האדמו"ר, ואני חווה מחדש את כל החוויה שעברה על כולנו באותם ימים באראד.

תלאותיו של הרבי לא הסתיימו. לאחר חג-הסוכות עצרו אותו בשנית, ורק לאחר שתדלנויות בדרגים הבכירים הצליחו להביאו לאשפוז בבית-רפואה בעיר סמוכה, דווה, ומשם, בסוף חודש כסלו,הועבר לטימישוארה, ושם קיבל אישור-שהייה. כל זה רחוק מלהיות חלק ופשוט כפי שזה נשמע, אך זו פרשה בפני עצמה. לבסוף עלה הרבי לארץ-ישראל והתיישב בתל-אביב

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

מערכת האתר

השאירו תגובה