בית חב"ד ברקת שלי

רח’ התאנה ברקת

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

עזרה מתוך איכפתיות

לא דיי לקיים את מצוות הצדקה והחסד משום שזו מצווה. הקיום השלם של המצווה הוא כשהאדם חש אכפתיות לזולת ודאגה אמיתית לשלומו

 

היהדות מטפחת מאוד את תודעת החסד והעזרה לזולת. רבות מהמצוות שאנו מצוּוים עליהן הן מצוות שבין אדם לחברו – השבת אבדה, גמילות-חסדים, ביקור חולים, צדקה, עזרה לנזקקים. מפעלי החסד הרבים, המשגשגים בקהילות של יהודים שומרי תורה ומצוות, משקפים את מקומם של הערכים האלה בחיי היהודי.

אך לפעמים נשמעת טענה כי הגשת עזרה לזולת מתוך הכרה שזו מצווה פוגעת בטוהר החסד והנתינה. בני-אדם חושבים בליבם: "אני רוצה שתעזור לי כי אכפת לך ממני, ולא מפני שאתה רוצה להרוויח מצווה. הייתי רוצה שתבוא לבקר אותי בעת מחלתי משום שאתה דואג לשלומי, ולא מפני שכתוב בתורה שמצווה לבקר חולים".

דרישה להפנים

האמת היא שאין סתירה בין השניים. מי שעוזר לזולת אך ורק משום שזו מצווה, מקיים את המצווה בדרגה הבסיסית בלבד. קיומה השלם של המצווה הוא שהאדם מרגיש הזדהות עם סבלו של הזולת, ועוזר לו מעומק ליבו.

בעניין קיום המצוות בכלל אמרו חז"ל, שלא נכון לומר "אינני מסוגל ללבוש שעטנז", "אינני מסוגל לאכול חזיר", אלא האדם צריך לומר: אני מסוגל, ואיני עושה זאת משום שהקב"ה אסר על כך. אולם הרמב"ם מסביר שכלל זה נכון אך ורק במצוות המוגדרות 'חוקים' – מצוות שהשכל האנושי אינו מחייב אותן. לעומת זה, במצוות שגם השכל מבין שצריך לקיימן, צריך האדם לומר: "אינני מסוגל לעשות זאת".

למשל, אוי לו לאדם שיאמר: "אני מסוגל לגנוב ולרצוח, אך איני עושה זאת משום שזה אסור". מי שאומר כך מעיד על עצמו שהוא אדם מושחת, שמסוגל לעשות פשעים חמורים. במצוות כאלה האדם נדרש גם להפנים את ערכי המצווה בתוך נפשו, עד שלא יהיה מסוגל לעשות דברים כאלה.

עצם העובדה שהמצוות האלה מובנות בשכלנו היא הוכחה שלא דיי לקיים אותן בקבלת-עול, אלא הקב"ה רוצה שהאדם יגיע להזדהות פנימית עם המצוות ויחוש שמה שאסור – הוא דבר מתועב ופסול גם בתחושתו האישית.

כשעושים מזדהים

כשם שהדברים אמורים באיסורי התורה, כך הוא גם במצוות שבין אדם לחברו. במצוות האלה לא דיי לקיימן משום שזו מצווה. הקיום השלם של המצווה הוא כשהאדם חש אכפתיות לזולת ודואג דאגה אמיתית לשלומו.

מי שמקיים את המצוות האלה בשלמותן אינו עושה זאת רק כדי 'להרוויח מצווה', אלא משום שהוא הפנים את ערכי המצווה וחש אכפתיות אמיתית לזולת. הוא עוזר לזולת לא כדי לקיים חובה, אלא מתוך מעורבות עמוקה ואהבה לזולת.

ייתכן שההתחלה תהיה מתוך קבלת-עול, אך ככל שיפנים את ערכי הנתינה והעזרה לזולת ויתמיד במעשי צדקה וחסד, יבואו הדברים גם מבפנים, והוא ייהפך לאדם טוב ואכפתי יותר.

הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד  בישראל ועורך העלון השבועי "שיחת השבוע". התוכן באדיבות: צעירי אגודת חב"ד.

מערכת האתר

השאירו תגובה